מחיצות רחמיות

מבנה הרחם התקין הוא מעין אגס הפוך, שבשני צדדיו החצוצרות המובילות אל השחלות. בראשית החיים העובריים מתפתחים בעובר שני זוגות של צינורות מקבילים זה לזה. בהמשך ההריון מתנוון זוג אחד, (תלוי במין העובר) ואילו שני צינורותיו של הזוג הנותר מתחברים בקצותיהם. כשמדובר בעובר ממין נקבה, מה שיווצר בקצה שני הצינורות הללו הוא הרחם שלה. כאשר התהליך התרחש כתקנו- הרחם תקין ובריא ויכול להרות ולשאת הריונות בריאים בס"ד.

אך מה קורה כשחל שיבוש בהווצרות הרחם?

כל מצב של התחברות לא תקינה של צינורות אלו עלול ליצור רחם עם מום. לעיתים הצינורות התחברו, אך המחיצה ביניהם נותרה שלמה לגמרי, או שלמה באופן חלקי. מצב זה קרוי: מחיצה תוך רחמית. זהו מעין קיר בתוך הרחם שגודלו הוא אינדיבידואלי. לעיתים המחיצה מופיעה לכל אורך הרחם, ובעצם מחלקת אותו לשני רחמים, המצב הקרוי רחם כפול (רחם דידלפי). המחיצה יכולה להופיע לרוב אורך הרחם ולעיתים היא מזערית וכמעט בלתי משמעותית.

מצב נוסף הוא ששני הצינורות התחברו כנ"ל, והדופן שביניהם נותרה על מקומה, ג"כ כנ"ל, אך בנוסף לזאת גם מצידו החיצוני של הרחם התחברו הצינורות במקום נמוך מדיי ביחס לנורמה. מצב זה יוצר רחם שחללו דומה לצורת האות Y- רחם דו קרני. ייתכן מצב דומה, שבו צד אחד התנוון מסיבה לא ידועה, ורק הצד השני של הY נותר תקין, וזהו רחם חד קרני.

אישה שיש לה מום רחמי מאלה, אינה יודעת זאת עד שהיא מנסה להרות, (וגם אז לא תמיד) כיון שאין לכך כל ביטוי קליני קודם לכן. הווצרות הריון דורשת מספר תנאים הכרחיים: לפחות שחלה אחת מתפקדת, חצוצרה פתוחה אל הרחם, רירית רחם סדירה ועבה, (גם אם לא עבה- לא דקה מדיי). שרידות ההריון תלויה בגורמים נוספים: העובר זקוק לחלל רחם מספיק גדול על מנת להתפתח לגודל הרצוי, והשליה, שתשתרש על קיר הרחם, זקוקה לאספקת דם טובה במקום השתרשותה, כדי לאפשר לה להזין את העובר בכל הדרוש לו בתקופת העוברות. מומים אלו עלולים להשפיע על הפריון, ועוד יותר מכך על שרידות ההריון: ברחם פגום עלולה להיות רירית רחם בלתי סדירה שתפריע להשרשת הריון צעיר המנסה להיקלט. לחלק מהנשים בעלות רחם חד קרני, נותרו שחלה וחצוצרה מתפקדות כיאות אף בצד החסר של הרחם. מצב זה עלול לגרום לתת פוריות, למרות שהאישה מבייצת כל חודש, מן הסיבה הפשוטה, שבחודשים שהיא מבייצת מן הצד הפגום- הולכת הביצית לאיבוד כיון שאין לה מעבר אל הרחם. כך שסטטיסטית יש להן פחות הזדמנויות להרות.

רחם דו קרני ורחם מחיצתי אינם נחשבים כגורמים לאי פריון, כיון שניתן להרות איתם. אך גם כאן נרשמים יותר כשלונות. ייתכן שהדבר נובע מכך שאם ההריון הצעיר מנסה להשתרש באזור המחיצה, מקום בו אספקת הדם לא עונה על צרכיו- אזי ההריון נופל. לעיתים קרובות עוד לפני שהאישה יודעת שהיא הרה. (ייתכן שהיא סבורה שהמחזור הגיע באיחור, משום מה, אך לו ביצעה בדיקת בטא היתה מגלה שזהו הריון שנפל.) שרידות ההריון שנוצר, היא עניין בעייתי יותר כיון שחלל הרחם קטן מן הרצוי. המחיצה חוסמת את אפשרותו של העובר להתפתח כיאות. וכשמגיע שלב שבו צר לו המקום- עלולים להתרחש מצבים שיובילו לסיום ההריון: ירידת מים מוקדמת, פתיחה מוקדמת, צירים מוקדמים, ועוד. ככלל: נשים אלו לרוב אינן מגיעות עד שבוע 40 להריונן, ולפעמים הרבה קודם לכן- תלוי בגודל המחיצה. כיצד מאובחנת מחיצה ברחם, וכיצד נבדיל בין המחיצות השונות? (שהרי בפנים- חלל הרחם נראה פחות או יותר זהה) כפי שצויין לעיל, אין לרחם הבעייתי ביטוי קליני, כך שלרוב נשלחת האישה להערכת חלל רחם במהלך ברור פריון, או לאחר הפלות חוזרות. הבדיקה המועדפת כיום על הרופאים לצורך האיבחון היא היסטרוסקופיה, בשילוב לפרוסקופיה.

היסטרוסקופיה היא פעולה המתבצעת בהרדמה כללית (בד"כ) בחדר ניתוח. במהלך הפעולה מוחדר לחלל הרחם דרך הנרתיק צינור דק וקשיח שבקצהו מצלמה. מצלמה זו מספקת אינפורמציה מלאה על חלל הרחם ועל קירותיו הפנימיים. בבדיקה היסטרוסקופית ניתן לראות, למשל, כי לרחם צד אחד בלבד המתחבר לחצוצרה, ולאבחן רחם חד קרני. אם ישנה מחיצה בחלל הרחם, היא נצפית בקלות בבדיקת היסטרוסקופיה. אך, היות שהבדיקה מעריכה את הצד הפנימי בלבד- לא ניתן לדעת אם מדובר במחיצה רחמית או ברחם דו קרני, ולכן משלבים במקרה הצורך לפרוסקופיה. בלפרוסקופיה מוחדרת מצלמה נוספת דרך חור קטן שמבוצע ליד הטבור. מצלמה זו מצלמת את קירותיו החיצוניים של הרחם, כך שניתן לדעת אם הבעיה היא המחיצה הפנימית בלבד, או שאף קירות הרחם בעייתיים- רחם דו קרני. בהתאם לתוצאות האיבחון ניתן להתקדם לפתרון:

מחיצה ברחם ניתנת להסרה בקלות. פעולה זו מתבצעת אף היא באמצעות היסטרוסקופיה ניתוחית. אם קירות הרחם תקינים והמחיצה הוסרה- ניתן לומר שאין כל בעיה מעתה והלאה. רחם דו קרני וחד קרני הם בעייתיים יותר, ולמעשה, אין היום פתרון שמתקן את הרחם. (בעבר ניסו להסיר מחיצות ברחם דו קרני, ולאחר מכן לשחזר את קיר הרחם הפגוע ולייצר קיר חדש, אך נסיונות אלו לא נחלו הצלחה ואינם מבוצעים עוד.) באשה שחוותה הפלות חוזרות עקב רחם דו קרני- חשוב לתעד את הצד שבו התרחש הביוץ. ייתכן מצב של צד אחד שמסוגל להחזיק הריון בצורה טובה יותר מן הצד השני. אם האישה יודעת באיזה צד נוצר ההריון התקין שלה, ובאיזה צד ההריונות הבעייתיים- הפתרון שיציעו לה יהיה לבצע תמיד מעקבי ביוץ, ולנסות לתזמן הריון רק כשהביוץ הוא בצד הטוב יותר, על מנת להעלות את סיכויי הישרדות ההריון. ישנם רופאים שימליצו על ביצוע תפר צווארי בתחילת הריון ברחם בעייתי, אף ללא הסטוריה של בעיות צוואריות. (תפר צווארי מבוצע בד"כ אצל נשים עם אי ספיקה של צוואר הרחם. אי הספיקה עלולה לגרום לכך שבשלב מתקדם של ההריון, כשהוא צובר משקל- הוא מכביד על הצוואר וגורם לו להפתח. תפר צווארי מבוצע בשבוע 12-14 להריון. הוא שומר על צוואר סגור ומוצא בשבוע 37.) ההגיון בביצוע תפר צווארי הוא שההריון "יסתפק" במקום שמוצע לו בחלל הרחם למרות קוטנו, ולא ינסה לפרוץ את הצוואר, מה שיגרום להפלה. בכל מקרה, אישה עם מום רחמי מן הסוגים שהוזכרו, תהיה במעקב הריון קפדני הרבה יותר מהרגיל.