ברומו של עולם

מאת הרבנים ישראל וזכריה שליט"“א

במהלך הכנת המאמרים אני עובר על חומר רב, וראיתי דבר שאני חייב לכתוב אותו בצורה ברורה. הדבר הראשון ועיקר ההשתדלות שצריכים לעשות – המצפים לישועה ולזרע של קיימא – להתפלל. להתפלל ולהתפלל ושוב להתפלל, בכל הוריאציות של תפילה, ובפרט בתפילה מעומק הלב וללא מעצורים, דוקא תפילה הבאה בצעקה פנימית, מתוך כאב חד וחוסר אונים, כאשר הייאוש כמעט משתלט ואין כח לזעוק, אז התפילה – הצעקה הפנימית כוחה גדול מאוד. חשבתי להאריך בזה פעם אחרת, אך היות וכעת זה חודש של תפילה, ומצד שני גם חודש של קשיים – כאשר נפגשים עם המשפחה או כאשר באים בשמחת תורה ורואים את כל ילדי החמד אשר אחרים זכו ואנו עדיין לא, לכן, כתבתי בינתיים שורות מעטות אלו. עלינו לדעת את חשיבות התפילה, חשיבות הצעקה – צעקת הלב. ואם יש דמעות אמיתיות ודאי כוחם גדול, ולתפילות אלו הבאות מעומק הלב, מתוך קירבה עמוקה – ’אין לנו אב אלא אתה‘, מתוך ידיעה ברורה ואמונה חזקה - ’אתה – ורק אתה – מושיענו אתה תושיענו‘, ו‘אין עוד מלבדו‘ לזה בעצם הקדוש ברוך הוא מחכה! הבה נתחזקה, נתכונן לקראת ”ימי שמחתנו“ הכוללים בתוכם את ”הושענא רבה“ ולאחר מכן ”שמחת תורה“ עם“כל הנערים“..., נחנך את רגשותינו לכיוון הנכון, נחנך את מוחנו לכיוון הנכון, וגם על זה כמובן, יש להתפלל. היות ורבים רוצים לדעת, מה אפשר להתחזק בזמן שמחתנו? ובאיזה אופן יושפע עלינו הברכה? נתמקד בס“ד במאמר שלפנינו, בחשיבות הימים הבאים עלינו לטובה, הנוגעים והמסוגלים לפקידה ולשמחה.

זמן שמחתנו

על ידי השמחה וצפיה לישועה זוכים לבנים

ימים אלו הם ימי שמחה. בכל החגים אנו מצווים במצות עשה לשמוח. [שיטת רבנו בחיי, בספרו ”כד הקמח“ שבכל השנה יש מצוה דאורייתא לשמוח בעבודת השם. וזה לשונו: ’השמחה הזאת היא מצוה מן התורה, נצטוה אדם עליה, כי עבודה גמורה לשם יתברך‘]. אולם מיוחד חג הסוכות, אשר בו התורה מפרטת שלשפעמים את הציווי – לשמוח: ”ושמחת בחגיך“, ”והיית אך שמח“, ”ושמחת לפני ה‘ א-לקיך“. בעוד שבפסח לא מפורט בכלל עניין השמחה ובשבועות רק פעם אחת (רש“י פרשת ראה). ושומה עלינו לדעת, כי על ידי השמחה, נזכה גם אנו לשמחות – לבנים. דבר זה ששמחה מביאה לבנים לומד ה“זית רענן“ (לבעל ”מגן אברהם“) מהסיפור הידוע המובא ב“ילקוט שמעוני“ שזוג היה נשוי עשר שנים ללא ילדים, פנו לרבי שמעון בן יוחאי להתגרש, אמר להם: תעשו סעודה, ותתגרשו מתוך שמחה וכו‘, בסוף לא התגרשו וברכם רשב“י ונולד להם בן. משמע – אומר ה“מגן אברהם“ שמכח השמחה ששמחו בסעודה, שמחו בבנים. בהמשך הדברים אומר ה“ילקוט שמעוני“: ’קל וחומר אלו המצפים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, מכל שכן שישמח אותנו‘. וצפיה לישועה, הלא יש גם לנו, ובפרט בימים אלו שזועקים ’הושע נא‘. (ספר ”רני עקרה“ לרב יעקב הלל שליט“א)היא

בזמן שמחה אפשר לפעול ישועות

בפיוט (”במוצאי מנוחה“) למוצאי שבת קודש אומרים: ’קול צהלה ורינה שפתינו אז תרננה, אנא ה‘ הושיעה נא אנא ה‘ הצליחה נא‘. כאשר יש ’קול צהלה ורינה‘ – סוכות זמן שמחתנו. אזי ’שפתינו אז תרננה, אנא ה‘ הושיעה נא‘. כי אז אפשר לפעול ישועות. (ספרים)

על ידי שנשמח את האחרים, הקב“ה ישמח אותנו

בהמשך הציווי ’ושמחת בחגך‘, מפרטת התורה – ’אתה ובנך ובתך וגו‘ והלוי והגר והיתום והאלמנה..‘ מכאן לומדת הגמרא ’חייב אדם לשמח את בניו ובני ביתו‘ (פסחים קט.), ולכן, רצוננו אכן לקיים צווי השם יתברך על כל פרטיה ודקדוקיה, ולשמוח עם בנינו ובנותינו! הבטחה ייחודית יש לנו כאן. וכך אומר רש“י: ’אם אתה משמח את שלי - אני משמח את שלך!‘ דהיינו, על ידי שנשמח את הלוי [- בימינו תלמיד חכם], גר, יתום ואלמנה, אז הקב“ה ישמח את בנינו ובני ביתנו בס“ד.

שכר ועצה לשמחה

אחים יקרים! נקרא ונשים על לבנו את דברי ה“פלא יועץ“ (ערך שמחה) בחשיבות השמחה, וזה לשונו: וידוע שבכל מצוה ומצוה לפום צערא אגרא, כן לענין השמחה. האיש אשר הוא מר נפש מקורות הזמן, אם בעת עסקו בתורה ותפלות וברכות ומצוות ובשבת, יפנה לבבו וישכח עצבו רוגזו וישמח בעושיו, יגדל שכרו יותר ויותר ממי שהוא שקט ושאנן! וידמה האיש הישראלי בשמחת עבודת השם יתברך שמו, כמי שהרויח אלף אלפים דינרי זהב, שבשמחתו משכח צער פרוטה קטנה שאבדה לו, שיותר מהמה הוא שמחת עבודת השם יתברך שמו, נגד כל מקרי הזמן של העולם הזה“.

הלל השלם

היות ואלו ימי שמחה במהותם, זוכים אנו לומר הלל השלם בכל ימי חול המועד (ילקוט שמעוני פרשת אמור). ובקטע ’מן המצר‘ ניתן להתחזק מאוד. ’טוב לחסות בה‘...‘ [= ולא בשום רופא או עסקן]; ’קול רנה וישועה באהלי צדיקים‘ [=ואנחנו נקראים צדיקים, ולכן הקב“ה מתאוה לתפלות שלנו. (תדב“א)]; ’לא אמות כי אחיה ...‘ [=מי שאין לו בנים נחשב כ...]; ’אודך כי עניתני... לישועה‘ [=העינוי עצמו לצורך הישועה]; ’אבן מאסו הבונים‘ [=יושבים בצד ולא לוקחים חלק בבלגן המשפחתי, מקבלים הערות מחכימות ו“מעודדות“]...; ’זה היום עשה ה‘ נגילה ונשמחה בו‘!; ועוד. ויהי רצון שנזכה לאמור בתחילת ההלל: ’מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה‘ שלפי ה“אבן עזרא“ וה“רד“ק“ הכוונה כפשוטו, שה‘ ישמח את העקרות. ובמלבי“ם מבאר: שאף העקרה שלא יכולה להוליד כדרך הטבע, גם תזכה להיות ”אם הבנים שמחה“, ונזכה גם לברכת ’יוסף ה‘ עליכם...‘.

הבטחה מגורי האר“י ז“ל למי ששמח בחג הסוכות

כתבו גורי האר“י ז“ל (מובא בשבט מוסר ערך ’סוכה‘) וז“ל: ’שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח‘!!! (פלא יועץ ערך סוכה) ממשיך ה‘פלא יועץ‘: ’אי לזאת יגבר איש לשכוח עצבו ורגזו וכל דבר המצערו, ולשמוח בכל יום שמחה חדשה, שמחה של מצוה... ויש מקום לשמוח כאשר יתן אל לבו ’מה אנוש כי תזכרנו... תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו‘ [= לשמוח על זה שנבראתי יהודי]. כזאת וכזאת החי יתן אל לבו ויתעורר בפה, אי אפשר שלא לשמוח [= עצה לשמחה, כאשר אומר ושר בפה – לא רק במחשבה – שעשני יהודי], ויתן את קולו לשורר ולזמר התפלות וההלל ושירות ותשבחות בקול רנה ותודה המון חוגג, ויזכור כי בזמן שבית המקדש קיים היו מרבים בשמחת בית השואבה עד שאמרו: ’מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו‘.

יתרה על זאת, מפליא ה“פלא יועץ“ ואומר שאף שכביכול הקב“ה מצטער בחורבן בית המקדש, עדיין משתוקק ומתאוה לראותנו שמחים! ולכן גם אנו, אף שבמבט ראשון יש לנו סיבות להצטער, בכל אופן נגביר את השמחה, ו“נגילה ונשמחה בישועתו“. וזה לשונו: ’אף כעת שחרב בית המקדש וכביכול הקדוש ברוך הוא מצטער: זאת נחת אבינו שבשמים ונחמתנו בענינו, כי אבינו שבשמים אכתי חביבותיה גבן [= עדיין חביבותינו אצלו] ומדלג על ההרים מקפץ על הגבעות משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים לראות בשמחת בניו בבתי כנסיות!! כמו שכתוב בזוהר הקדוש‘. כמו כן אומרים ב“שמחת בית השואבה“ חמש עשרה ”שיר המעלות“, בהם פסוקים המסוגלים וקשורים לבנים: ’הנה נחלת ה‘ בנים שכר פרי הבטן‘ (תהלים קכ“ז). ’בניך כשתילי זיתים... וראה בנים לבניך...‘ (תהלים קכ“ח).

שמחה וריקוד של מצוה מסוגל לבנים

’מי שאין לו בנים, ירגיל עצמו לשמח בשמחה של מצוה וילמד תורה ויעשה כל המצות בשמחה. והשמחה תהיה גדולה כל כך עד שירקוד מחמת שמחה. על ידי זה יזכה לבנים‘. (לקוטי מוהר“ן תנינא פ“ב, מובא בלקוטי עצות ערך בנים)

חסיד אחד ביקש מרבו, ברכה על פרנסה.
ענה לו רבו: תהיה בשמחה ויושפע עליך פרנסה!
אמר לו: אבל איך אהיה בשמחה ואני דחוק בפרנסה?
אמר לו: מה לא עושים בשביל פרנסה...